פסק-דין בתיק ע"א 2781/03

זהו ערעור על החלטת ועדת העררים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז - 1957 (להלן:- " חוק הרדיפות")שליד בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט מ' לנדמן - יו"ר, פרופ' י' זהבי - חבר, עו"ד נ' רמון - חברה), מיום 17.7.03, בתיק וע 1175/03, בה נדחה ערר על החלטת המשיבה, שקבעה שהמערער אינו "נרדף" כהגדרתו בסע' 1 לחוק הרדיפות.

1.          הרקע

(א)       ביום 8.7.97 הגיש המערער, יליד 1939, תביעה למשיבה להכיר בו כנכה לפי סע' 1 לחוק הרדיפות. בטופס ההצהרה שצורף לתביעה פרט המערער את המחלות שפקדו אותו במהלך נדודיו הכפויים בזמן המלחמה, אך לא ציין כל אירועים טראומטיים שעבר. ביום 8.8.98 דחתה המשיבה את התביעה, בקובעה שהמערער לא הוכיח שהוא "נרדף" כהגדרת המונח בסע' 1 לחוק הרדיפות.

(ב)       המערער הגיש ערר על החלטה זו (ע"ש 817/98), ובו טען לראשונה שבמהלך המלחמה חווה שני אירועים טראומטיים: האחד - צפייה בהכאת אחיו עד מוות על ידי חיילים לובשי מדים; והשני - מראה ארון אביו לאחר שנפטר. מאחר שבתקופת המלחמה היה המערער בגילאי 2-4 - נתמכה גרסתו בעדות אחותו, גב' רבקה גרינברג, ילידת 1936, שגרסתה לפני הוועדה הייתה שונה. גב' גרינברג העידה, שהאב והאח נפטרו בנובמבר 1945 - לאחר המלחמה. עוד העידה על תלאות המשפחה בתקופת המלחמה, ודבריה נתמכו בחומר היסטורי שהוצג.

(ג)         ביום 18.10.98 דחתה הוועדה (כב' השופט מ' בן חיים - יו"ר, ד"ר ח' כחל - חבר, עו"ד נ' רמון - חברה) את הערר, בקובעה שעדותה של גב' גרינברג מתיישבת טוב יותר עם החומר ההיסטורי, ועדיפה על עדות המערער. הוועדה קבעה כי משהוכח שהאב והאח נפטרו לאחר המלחמה - אין המשיב זכאי לפיצוי על-פי סע' 1 לחוק הרדיפות (מוצג "א" למוצגי המשיבה).

(ד)       המערער ערער על החלטת הוועדה (ע"א 2462/00), אך ערעורו נמחק לבקשתו.

(ה)       לאחר מחיקת הערעור, פנה המערער למשיבה בשנית, על-סמך סע' 18 לחוק הרדיפות, הקובע שהמשיבה רשאית לחזור ולהחליט בכל ענין החלטה שונה מן הקודמת אם נתגלה על סמך ראיות חדשות, כי יסודה בטעות. המערער צרף לתביעה תעודה רפואית ומסמכים מאת מוסדות הפיצויים בגרמניה, המעידים שאביו נפטר באוגוסט 1944, לאחר ששב מהמחנות במרץ אותה שנה. המשיבה דנה בתביעה, והחליטה לדחותה מן הטעם שהמערער לא הביא ראיה חדשה, כהגדרתה בסע' 18 לחוק הרדיפות.

(ו)         על החלטה זו הוגש ערר (וע 1175/03), ובו טען המערער שתי טענות עיקריות: האחת - עניינה במסמכים שהוצגו, ושיש בהם, לטענתו, כדי לקבוע שהוא עומד בתנאי סע' 1 לחוק; השניה - שהמשיבה הכירה באחותו גרינברג כנכה הזכאית לפיצוי לעניין חוק הרדיפות, עובדה שמצדיקה, כשלעצמה, הכרה גם בו כנכה.

2.          החלטת הוועדה

ביום 17.7.03 דחתה הוועדה את הערר. הוועדה קבעה, שהמשיבה הכירה באחות כנכה בטעות, מבלי לבדוק קודם לכן אם היא עונה להגדרת "נרדפת", ושאין בטעות זו כדי להצדיק טעות נוספת באמצעות הכרה במערער.

אשר למסמכים החדשים - קבעה הוועדה שאין בעובדה שהאב נפטר בשנת 1944 כדי לסייע למערער, וזאת כיוון שסע' 28 לחוק הפיצויים הגרמני, המגדיר אירוע נרדפות, מתייחס, בין היתר, להלם נפשי שנגרם כתוצאה ממותו או חבלתו הקשה של קרוב משפחה שהמערער היה עד לה או נוכח בסמוך לה. הוועדה קבעה שהמערער לא היה נוכח באירועים שעברו על אביו במחנה הכפייה, ודי בכך כדי לדחות את הערר.

על החלטה זו הוגש הערעור דנן.

3.          טענות הצדדים בערעור

(א)       המערער טוען שאביו נרצח על-ידי הנאצים, ושעצם היותו עד להבאת הארון נכנסת לגדר סע' 28 לחוק לחוק הפיצויים הפדרלי הגרמני (להלן:- " חוק הפיצויים הגרמני"). עוד טוען המערער, שמשהוכרה אחותו כנכה - יש להכיר גם בו. לבסוף נטען, שהמשיבה התעלמה מחוות דעת רפואיות שהוצגו לה. ב"כ המערער כולל בהודעת הערעור גם פרטים עובדתיים שונים שספק אם היו לפני הערכאות הקודמות.

(ב)       המשיבה טוענת, שהמסמכים שצרף המערער לתביעתו אינם מהווים ראיות חדשות כהגדרתן בסע' 18 לחוק. לגופו של עניין נטען, שהשאלה אם המערער עונה לגדר "נרדף" מוכרעת לפי סע' 28 לחוק הפיצויים הגרמני, הקובע זכות לפיצוי למי שנגרם לו נזק נפשי כתוצאה ישירה ממעשה אלימות נציונל סוציאליסטי שנעשה לקרובו. לטענת המשיבה, תנאי לתחולת סע' 28 לחוק הגרמני הוא שהנרדף היה נוכח באירוע, או בסמוך להתרחשותו, ויכול היה לקלוט בחושיו את הנזק הפיזי שנגרם לקרובו, ושכתוצאה ממנו נגרם לו נזק נפשי. אין מחלוקת שהמערער לא היה נוכח במחנות העבודה בה בעת שספג אביו התעללות או אלימות, ולכן אין הוא עונה לגדר "נרדף" לעניין סע' 28 לחוק הגרמני. לבסוף נטען, שהראיה החדשה שצורפה לתביעה מעידה על פיצויי יתמות שקיבל המערער, ואינה תומכת בטענותיו.

4.          דיון והכרעה

לאחר שעיינו בהודעת הערעור, בעיקרי הטיעון מטעם הצדדים, במוצגים ובהשלמות הטיעון בעל-פה, נחה דעתנו שדין הערעור להידחות.

(א)       המסגרת הנורמטיבית

סע' 1 לחוק הרדיפות מגדיר מיהו נכה הזכאי לפיצויים, וזו לשונו: